מדריך מהיר: שימוש בדפיברילטור אוטומטי למתחילים

דום לב חוץ ביתי קורה בפתאומיות, לרוב בלי סימן מקדים. בשניות הראשונות הגוף נכנס לשקט מוזר: אדם נופל, אין תגובה לקריאה, הנשימה איננה תקינה או שנעלמת, והזמן מתקצר. בכל דקה שעוברת בלי החייאה ושוק חשמלי, הסיכוי להישרדות יורד בכ-7 עד 10 אחוזים. זה הנתון הקר. מנגד, דפיברילטור אוטומטי, המכשיר הירוק או הצהוב הזה שמחכה בארון ליד המעלית או בחדר הכושר, יודע להפוך את המשוואה. גם בלי הכשרה ארוכה. גם כשאתם רק השכנים הראשונים שהגיעו.

למכשיר הזה שמות שונים: דפיברילטור, דפיברילטור אוטומטי, מכשיר החייאה אוטומטי. כולם מתייחסים לאותו פתרון: מכשיר חכם שמזהה פרפור חדרים או טכיקרדיה חדרית, ומחליט בעצמו האם יש צורך בשוק חשמלי. אם הוא מזהה שוק מתאים, הוא ידריך בקול ברור, בעברית ברוב המקרים, ויסמן בדיוק מתי ללחוץ. אם אין צורך בשוק, הוא לא ייתן אותו, גם אם תנסו.

מטרת המדריך הזה פשוטה: להוריד את סף הפחד מהשימוש במכשיר, ולתת מסלול פעולה ברור, ריאלי, ומדויק. הוא כתוב מניסיון של שנים בשטח, מקומות שבהם היינו עם אנשים אמיתיים, לא תרחישים מופשטים. הוא מיועד גם לוועדי בתים שהתקינו דפיברילטור לבניין, וגם למנהלי משרדים, מדריכי כושר, מורים, וכל מי שעלול להיות האדם הנכון ברגע הלא נכון.
מתי בכלל שולפים דפיברילטור
התשובה מתחילה בשני סימנים פשוטים: חוסר תגובה ונשימה לא תקינה. אם אדם קרס, צועקים לו, מטלטלים בעדינות את הכתפיים והוא לא מגיב, ודאי אם הנשימה אינה קיימת או גוססת, יש להתייחס לזה כאירוע דום לב. אל תחפשו דופק אם לא הוכשרתם ממש, זה מבזבז זמן יקר. בשלב הזה מתקשרים למד"א, מתחילים עיסויי חזה ומבקשים להביא דפיברילטור אוטומטי. אם אתם בבניין עם מכשיר החייאה, זו הסיבה שהוא שם.

במקרים של כאבים בחזה עם הכרה מלאה ונשימה ספונטנית, דפיברילטור עדיין יכול להישאר קרוב, אבל לא מתחברים עד שהאדם מאבד הכרה או מפסיק לנשום תקין. המכשיר תוכנן לפגוש דום לב, לא להחליף רופא בחדר מיון.
איך המכשיר עובד מתחת למכסה
האלגוריתם של דפיברילטור אוטומטי מקשיב לאות החשמלי של הלב דרך האלקטרודות. הוא בוחן האם הקצב הנוכחי ניתן לשוק. בפרפור חדרים, למשל, פעילות הלב כאוטית, והשוק ינסה לאפס את המערכת. אם הקצב הוא אסיסטולה, כלומר קו ישר, המכשיר לא ייתן שוק. זה מרגיע לדעת, משום שהוא מגן עליכם מפני טעות קטלנית. המכשיר גם מדריך בקול, ממליץ על קצב עיסויים, ומדי פעם יבקש לעצור כדי לנתח שוב את הקצב. אתם מבצעים, הוא מחליט. שיתוף פעולה.

האנרגיה של השוק נעה בדרך כלל סביב 150 עד 200 ג'אול במכשירי ביפאזי מודרניים, עם אפשרות לעלייה בשוק שני ושלישי. אינכם נדרשים לבחור את האנרגיה. לא צריך לכוון חוגות. זה חלק מיתרון ה"אוטומטי".
איפה מוצאים דפיברילטור כשצריך אותו
דפיברילטור לבניין נפוץ יותר ויותר. לעיתים הוא מותקן בלובי, ליד דלת הכניסה, או בקומה הראשונה על קיר מרכזי. במשרדים ובקניונים הוא יופיע בארון ירוק עם סמל לב וברק. בחדרי כושר, בריכות, מתנ"סים, אולמות אירועים, תחנות רכבת ושדות תעופה, הסבירות למצוא מכשיר החייאה גבוהה. תזכרו לשאול בכניסה. כשאני מגיע לאולם כנסים, אני סורק את הכניסה, מוודא איפה המכשיר. זה הרגל קטן שמוריד דקות של בלבול כשזה חשוב.

בבית פרטי, אם בני המשפחה בסיכון לבבי, אפשר לשקול רכישת מכשיר החייאה אוטומטי לשימוש ביתי. זה מצריך גם משמעת תחזוקה, אבל על כך בהמשך.
המחסום הפסיכולוגי: "אני אפגע בו?"
הפחד הנפוץ ביותר של עוברי אורח הוא לתת שוק למישהו לא נכון. זו סיבה טובה להיות זהירים, אבל לא עילה לשיתוק. דפיברילטור אוטומטי מונע ממך את האפשרות לתת שוק לא נחוץ. אם אין קצב שמגיב לשוק, המכשיר לא יאפשר פריקה. גם אם תלחצו, לא יקרה כלום. הסיכון העיקרי איננו לתת שוק מיותר, אלא לא לעשות כלום. כל דקה של היסוס מחמירה נזק מוחי.

יש גם חשש מחשיפה לחבות משפטית. במדינות רבות, ובישראל בפרט, קיימת הגנת "עובר אורח" בתום לב, שמכסה התערבות בסיסית להצלת חיים. זה לא כתב הגנה מוחלט לכל מצב, אבל הוא מייצר גב משפטי סביר לפעולה אחראית ושקולה.
הציוד בתוך התיק ומה כל דבר עושה
ברוב ערכות הדפיברילטור תמצאו המכשיר עצמו, אלקטרודות חד פעמיות סגורות באריזה, סכין גילוח קטן, כפפות חד פעמיות, מסכת כיס להנשמה, ולעיתים מגבונים לחיטוי או בד יבש. סכין הגילוח שם מסיבה פשוטה: שיער חזה עבה מונע מהאלקטרודה מגע טוב עם העור. מסכת הכיס מרגיעה מתנדבים שחוששים מהנשמה מפה לפה, אם יידרשו לכך. כשמדברים על שימוש מהיר, מיקום המכשיר חשוב, אבל גם היכולת לשלוף את האלקטרודות בכיוון הנכון בלי לבזבז זמן.
רצף הפעולות בפועל
הדרך לזכור את סדר הפעולות אינה תלויה בזיכרון מושלם של פרטים, אלא בשמירה על שני צירים: עיסויים רציפים, וחיבור מוקדם של מכשיר. להלן רשימת שלבים קצרה אחת, ממוקדת, שמשרתת היטב מתנסים מתחילים ברגע האמת:
ודאו בטיחות סביבתית, גשו לנפגע, בדקו תגובה ונשימה. אם אין תגובה ואין נשימה תקינה, התקשרו למד"א ודווחו על חשד לדום לב. בקשו שמישהו יביא דפיברילטור. התחילו עיסויי חזה במרכז החזה, עומק כ-5 עד 6 ס"מ, קצב 100 עד 120 בדקה. אם אתם שניים, התחלפו כל כשתי דקות כדי לשמור על איכות. כשהדפיברילטור מגיע, הפעילו אותו ופעלו לפי ההנחיות הקוליות. חשפו חזה, גילחו אזור קטן אם צריך, ייבשו זיעה. הדביקו אלקטרודה אחת מעל החזה הימני העליון, והשנייה בצד שמאל מתחת לקו בית השחי. התרחקו כשמתבקש ניתוח קצב. אם המכשיר ממליץ על שוק, ודאו שאף אחד לא נוגע בנפגע, הכריזו בקול "כולם לשחרר", ולחצו על הכפתור כשניתן. מיד לאחר השוק חזרו לעיסויים לשתי דקות. המשיכו לפי ההנחיות עד הגעת צוות רפואי או חזרת סימני חיים. אם הנפגע מתחיל לנשום ולהגיב, השאירו את האלקטרודות מחוברות ונטרו.
זוהי הרשימה היחידה במאמר, וכך נכון. מעבר לזה, כל פרט קטן יתואר בפרוזה כדי שלא תרגישו מוצפים. בשטח, כללים צלולים מנצחים.
מיקום האלקטרודות: איפה בדיוק להדביק
על כל אריזת אלקטרודות יש איור ברור. אלקטרודה אחת יושבת מתחת לשקע עצם הבריח הימנית, קרוב לקצה החיצוני של עצם החזה. השנייה בצד שמאל, קו תחתון של צלעות, מעט קדימה מקו בית השחי. ההטיה הזו מאפשרת לזרם חשמלי לחצות את הלב במנח יעיל. אצל מטופלים עם חזה גדול, משכו את השד העליון כלפי מעלה והדביקו מתחתיו כדי לשמור על הצמדה טובה. אצל אנשים עם שיער חזה עבה, העבירו סכין גילוח פעם או פעמיים באזור המיועד והדביקו מיד. הרעיון הוא מינימום עיכוב, מקסימום מגע.

אם קיים קוצב לב מושתל או דפיברילטור פנימי, מזהים בליטה קטנה מתחת לעור בצד שמאל עליון של החזה. הדביקו את האלקטרודה במרחק שלושה סנטימטרים מהבליטה כדי לא לשבש את פעולת המכשירים. אם מדובר במטופל עם טיח או ג'ל מגע, ייבשו היטב. זיעה מרובה? מגבון חד פעמי או בד יבש יעשו את העבודה.
עיסויים מול הנשמות: מה חשוב יותר
אם אין ציוד מתקדם ואינכם מיומנים, עיסויי חזה רציפים חשובים יותר מהנשמות. זרימת דם למוח וללב היא תשתית ההישרדות. במצבים של דום לב פתאומי במבוגרים, הדגש הוא על עיסויים. הנשמה עם מסכת כיס אפשרית, אך לא תעכב את העיסויים. אם יש שני מצילים, אחד מבצע עיסויים, השני מכין את הדפיברילטור ומצמיד אלקטרודות. המכשיר ידריך בעצמו מתי לעצור לניתוח קצב. עצירות צריכות להיות קצרות ככל האפשר.

בפגיעות טביעה או חנק בילדים, הנשמות מקבלות משקל גדול יותר. אבל גם שם, אם יש דפיברילטור אוטומטי מותאם ילדים, כדאי לחבר אותו במהירות. אם אין אלקטרודות ילדים, אפשר להשתמש באלקטרודות למבוגרים ולהקפיד על הנחיות היצרן למיקום הקדמי-אחורי כשמידות הגוף מחייבות.
מתי לא נותנים שוק
למרות הפשטות, יש מצבים שבהם שוק אינו הפתרון. אסיסטולה, קו ישר ללא פעילות חשמלית, לא תקבל שוק. ברדיקרדיה קשה עם דופק חלש, ללא דום לב, המכשיר לא יזהה צורך בשוק. גם במקרים של דום לב משני לחבלה עמוקה או היפותרמיה קיצונית, המכשיר ינתח איך למנוע דום לב https://www.google.com/search?kgmid=/g/11xtccny4k&uact=5#lpstate=pid:-1 את הקצב ויפעל לפי הפרוטוקול, אך חלק מהטיפול תלוי בגורם. זו נקודה טובה לזכור: אתם לא אמורים לאבחן. אתם מחברים, המכשיר מחליט.
חשמל ומים: כללי זהירות בשטח
מים מוליכים חשמל. אם האירוע קרה ליד בריכה או גשם שוטף, הזיזו את הנפגע לשטח יבש ככל האפשר, או לכל הפחות נגבוני את אזור הדבקת האלקטרודות עד שהוא יבש. אל תתנו שוק כשאתם או הנפגע עומדים בשלולית גדולה. במעליות מתכתיות, הרחיקו מטפסים סקרנים ומי שאוחז במעקה מתכתי בזמן השוק. זה עניין של שניות, אבל חשוב.

אם יש חמצן זורם ליד הראש, נתקו או הסיטו את מסכת החמצן לפני השוק כדי למנוע דלקת. בגזים דליקים או בחדר פעיל עם אדי דלק, לא מפעילים שוק עד שמרחיקים מקור הצתה. מצבי קיצון אלה נדירים במשרדים ובבניינים, אבל במוסכים ובאתרי בנייה זה שיקול אמיתי.
דפיברילטור לבניין: מה חשוב לפני שצריך אותו
להחזיק מכשיר הוא התחלה. להפוך אותו לזמין ולתפקודי זו המטרה. בבניינים שבהם עבדתי עם הוועד, התוכנית כללה ארבע נקודות:

נגישות גלויה. המכשיר צריך להיות בגובה עיניים, מסומן היטב בלוגו לב עם ברק, ולא נעול מאחורי דלת הזזה עם קוד סודי שאף אחד לא זוכר. אם חייבים לנעול, קוד קצר מודפס באופן ברור ליד הדלת.

תחזוקה שקטה. פעם בחודש, אחריות מוגדרת: אדם אחד בודק נורית סטטוס ירוקה, תוקף האלקטרודות, תאריך תפוגה של הסוללה, וניקיון. פעם בשנה, סימולציה קצרה של פתיחה וחיבור יבש.

שכנים כשכבת הגנה. שלושה עד חמישה דיירים מוכנים לקבל הודעה אוטומטית בקבוצת הבניין "מי פנוי לרוץ עם הדפיברילטור". בחלק מהבניינים התקנו לולאת קריאה עם לחצן בלובי שמזניק הודעה. כשהמרחק הוא 30 מטר, חיסכון של דקה מרגיש כמו עולם.

שילוט הענקת ביטחון. שלט קטן ליד המכשיר שמזכיר את שלושת השלבים הראשונים מעניק אומץ. לא תנאיות מורכבות, רק תזכורת מדויקת.

ההשקעה הטכנית לא גבוהה, אבל היא עושה את ההבדל בין "יש אצלנו מכשיר החייאה" לבין "הצלחנו להציל שכן".
תחזוקה: סוללות, אלקטרודות, ובדיקות עצמיות
דפיברילטור אוטומטי מבצע בדיקות עצמיות יומיות או שבועיות, ומתריע באמצעות צליל קצר או נורית. כדאי להסביר לשכנים שהצפצוף הלא ברור בלובי הוא לא "תקלה בבניין", אלא בקשה שקטה לבדוק תוקף או סוללה. אלקטרודות מחזיקות בדרך כלל שנתיים עד חמש, תלוי יצרן. סוללות מחזיקות בין שלוש לחמש שנים, או מספר מוגבל של שוקים נצברים. לאחר שימוש, מחליפים אלקטרודות תמיד, וסוללה לעיתים לפי הוראות היצרן.

המלצה פרקטית: רשמו ביומן הבניין, בדיוק כמו בדיקת מטף כיבוי, שתי התראות שנתיות לרענון תוקף. צלמו את תוויות התוקף ושלחו בקבוצת הבניין כדי שכולם יראו שהדברים מטופלים. כשהאחריות מפוזרת, הדברים נשכחים. כשיש בעל בית ברור לציוד, אין הפתעות.
התאמת מכשיר לילדים ותינוקות
ילדים הם לא מבוגרים קטנים. מבחינת אנרגיה ומיקום, יש התאמות. בחלק מהמכשירים קיימות אלקטרודות ייעודיות לילדים המפחיתות אנרגיה ומתאימות את אלגוריתם הניתוח. אם הילד מתחת לגיל שמונה או במשקל נמוך מ-25 ק"ג, עדיף להשתמש בהן. אם אין, משתמשים באלקטרודות למבוגרים וממקמים אחת במרכז החזה והשנייה על הגב, בין השכמות. כך נמנעים ממגע בין האלקטרודות.

במקרה של תינוקות, אם אין ערכת ילדים, יחידת החייאה מתקדמת מתבקשת מוקדם ככל האפשר, אבל גם כאן, אם הדפיברילטור מזהה קצב בר שוק, עדיף לתת את השוק מאשר להימנע מפעולה. אל תיתקעו בדילמות תיאורטיות בזמן אמת. חברו ופעלו.
טעויות נפוצות ומה ללמוד מהן
ראיתי מצילים בוחרים עיסויים מושלמים מבחוץ, אבל שוכחים לחבר דפיברילטור כשהוא כבר על הרצפה לידם. התרגלו לפתוח את המכשיר מיד כשמגיע. שמתי לב גם ללחיצות רדודות מדי. עומק של 5 עד 6 ס"מ מרגיש אגרסיבי למי שלא עשה זאת, אבל הוא מה שמייצר זרימה אפקטיבית. התהפכויות סוערות סביב הנפגע מפסיקות עיסויים שוב ושוב. הגדירו אחד מוביל שמכריז "עצירה" רק כשהמכשיר מבקש לנתח קצב. כל הפסקה אחרת מיותרת.

טעות נוספת היא הדבקת אלקטרודות על עור רטוב. המכשיר עלול לסמן בעיה בהולכה, מה שמאריך את תהליך הניתוח. שנייה עם בד יבש חוסכת חמש שניות של הודעות חוזרות. מי שמפחד מהתחשמלות נוגע בחזה בזמן השוק. התרגול הפשוט "כולם לשחרר" לפני לחיצה הפך אצלנו להרגל קולקטיבי, כמו "תסתכלו לי בעיניים" בצומת סואנת.

ולבסוף, מחיקת הזיכרון אחרי הצלחה. כל שימוש במכשיר צריך להסתיים בסיכום קצר: מי התקשר, מי עיסה, מי חיבר, מתי ניתן שוק, מה עבד ומה לשפר. לא כדי להאשים, אלא כדי ללטש את השריר הקבוצתי.
איך למנוע דום לב מלכתחילה
דפיברילטור הוא חבל הצלה, לא חומת מגן. מניעה מתרחשת בשגרה: איזון יתר לחץ דם, שליטה בסוכרת, פעילות גופנית סדירה, הימנעות מעישון, בדיקות תקופתיות למי שיש סיפור משפחתי. בישיבות הנהלה אני מזכיר שמדיניות בריאות ארגונית טובה מפחיתה אירועים חריפים. מתקן כושר במשרד הוא נהדר, אבל הוא מביא מאמץ למי שלא תמיד מוכן. הדרכה קצרה על סימני אזהרה של אוטם חריף, גישה לייעוץ רפואי מהיר, ותרבות של "לא גיבורים" כשכואב בחזה, מצמצמים סיכון.

בבניין מגורים, אירועי שבת בבוקר סביב ריצות ארוכות או עלייה במדרגות עם סל כבד הם רגעים מועדים. אם אתם מארגנים קבוצת הליכה בבניין, לשלב מדידת לחץ דם פעם בחודש זה שירות קטן עם ערך גדול.
שאלות נפוצות שמגיעות תמיד
מה קורה אם הדבקתי אלקטרודות הפוך? רוב המכשירים יזהו אות סביר גם אם הסדר התבלבל, אבל עדיף להיצמד לאיורים. אם נדבק הפוך, אין צורך לעצור ולהחליף מיד, אלא אם המכשיר מתריע. המשיכו, ותיקון אפשר לעשות בהפוגת ניתוח קצב אם זה מהיר.

האם אפשר להשתמש בדפיברילטור על אישה בהריון? כן. חיי האם קודמים, והם גם הסיכוי הטוב ביותר לחיי העובר. הניחו אלקטרודות כרגיל. אמבולנס יכשיר טיפול מתקדם והטיית רחם שמאלה אם נדרש.

מה עם קעקועים ומריחות קרם? קעקועים אינם מפריעים. קרם גוף או זיעה רבה כן. ניגוב קצר יעזור. אם יש מדבקות רפואיות כמו ניטרו, הסירו אותן והקפידו לנגב את השאריות לפני הדבקת האלקטרודה.

האם הדפיברילטור מזיק אם אין דום לב? כאמור, הוא לא ייתן שוק אם אין אינדיקציה. בדיקות הקצב וההנחיות לא יזיקו.
שיקולים כלכליים ורכישה מושכלת
מכשיר דפיברילטור לבניין נע סביב כמה אלפי שקלים, לרוב בין 3,500 ל-6,500, בהתאם למותג, אחריות, ושירות. עלות תחזוקה שנתית נמוכה יחסית: אלקטרודות אחת לשנתיים-שלוש, סוללה אחת לשלוש עד חמש שנים. כדאי לבדוק שני פרטים לפני רכישה: האם יש שירות מקומי זמין עם זמני תגובה קצרים, ומה שפת ההנחיות הקוליות במכשיר. הנחיות עברית ברורה בשטח חוסכות בלבול. רצוי גם תיבת קיר עם אזעקה צלילית קטנה שנשמעת בעת פתיחה. לא כדי להפחיד, אלא כדי להזניק עזרה.

בוועדי בתים, חלוקת עלות לפי דירות, עם שקיפות מלאה של הטיפול והחשבוניות, יוצרת אמון. יש דיירים שירצו לדעת "למה לא עוד מצלמה". הסבר פשוט: מצלמה מצמצמת גניבה. דפיברילטור מציל חיים. כשמישהו שוכב על הרצפה, ההבדל מוחשי.
אימון קצר שעושה הבדל גדול
שעה אחת של תרגול עם בובת החייאה ומכשיר דמה משנה הכל. הידיים לומדות עומק, הגוף לומד קצב, והראש לומד שלא לעצור. גם אם אי אפשר להביא מדריך, יש סרטונים קצרים ואמינים שמדגימים את הכוח של "פשוט תתחילו". חשוב לא פחות, לקבוע תורנות רבעונית קצרה: מישהו מזכיר בקבוצת הוואטסאפ של הבניין איפה המכשיר ואיך נראה. תמונה אחת בשבת בבוקר מייצרת זיכרון ארוך.

אם יש לכם סדנאות בטיחות בעבודה, שלבו תרגול של פתיחת מכשיר, הצמדת אלקטרודות על בובה, והרמת ידיים בזמן שוק. ההרגל הזעיר להכריז "כולם לשחרר" חוסך טעויות.
איפה עובר הגבול בין עזרה מקצועית לחובבנית
דפיברילטור אוטומטי גשר מהיר עד הגעת צוות מתקדם. אין כאן תחרות, יש רצף. מרגע שהצוות מגיע, העבירו מידע: זמן קריסה משוער, זמן תחילת עיסויים, מספר השוקים, כל שינוי במצב. פינוי מהיר ייקח עדיפות, ולעיתים יישאר המכשיר מחובר עד שהצוות יחליף לציוד מתקדם. אל תתעקשו להמשיך אם התבקשתם לפנות מקום. עזרו בצעדים פשוטים: פינוי מסדרון, פתיחת שער חניה, הורדת מעלית, ליווי בן משפחה שמקריס תחת הלחץ.
סיפור קצר שמסביר למה זה שווה
בחדר מדרגות של בניין ישן בדרום העיר, בשעה שבע וחצי בערב, שכן בן 62 קרס דקה אחרי שעלו קומה וחצי עם שקיות. נער בן 17 שהיה בדרכו לחדר הכושר שמע רעש, ירד במהירות, וראה אישה צועקת. הוא לא למד קורס החייאה. הוא כן זכר מההודעות בקבוצת הבניין שהמכשיר ליד תיבות הדואר. שלוש דקות אחרי הקריסה, האלקטרודות היו על החזה, השוק הראשון יצא, והשכן פתח עיניים אחרי עשרים שניות של דממה כבדה. לא כל סיפור מסתיים כך. רבים יותר מורכבים. אבל כששילוב של קרבה, מכשיר תקין, וידיים שלא נרתעו קורה יחד, הסטטיסטיקה נמסה מול מציאות.
לסיכום מעשי, נקודת מוצא חזקה
כשאתם מסתכלים על דפיברילטור, תראו בו כלי עבודה, לא תיבה מיסטית. התפקיד שלכם פשוט: לזהות חוסר תגובה ונשימה לא תקינה, להזעיק עזרה, להתחיל עיסויים, לחבר מכשיר, ולהקשיב להנחיות. אין צורך לזכור פרוטוקולים מורכבים. המכשיר מגן מפני טעויות קשות, ואתם מעניקים את מה שהכי חסר בדקות הראשונות - דם זורם ושוק בזמן.

ולמי שמנהל נכסים או ועד בית, משבצת אחריות קטנה סביב המכשיר הזה מספיקה: תחזוקה חודשית קצרה, שילוט ברור, הדרכה שנתית, ושיתוף דיירים. זה לא פרויקט. זו שכבת הגנה.

דום לב ימשיך להפתיע. מה שלא חייב להפתיע הוא איך אתם מגיבים. ברגע האמת, אל תעמדו בצד. קחו את המכשיר, הפעילו, ובצעו. זה כל ההבדל בין סיפור שמסתיים במשטרה לסיפור שמסתיים בקפה של מחר בבוקר.
נספח קצר: התאוששות ורגשות אחרי אירוע
מצילים רבים, גם מי שעשו הכל נכון, מרגישים אשמה או דופק מהיר ימים אחרי. זה טבעי. חפשו דה-בריף קצר עם אנשי המקצוע, שתפו בקבוצה מה עבד ומה לא, ותנו מקום לרגש. אם האירוע התרחש בבניין, שקלו מפגש קצר להחזיר שגרה ולדייק את ההכנות להבא. רוב האנשים זקוקים למשפט אחד כדי להירגע: עשיתם את הדבר הנכון בזמן הנכון. ולעיתים, זה מספיק כדי להביא חיים חזרה למסלול.

לבסוף, אל תשכחו להחזיר את הדפיברילטור למצב כשירות: החלפת אלקטרודות, בדיקת סוללה, וניקיון. מכשיר החייאה טוב הוא כזה שמוכן תמיד לשימוש הבא, בתקווה שלא יגיע בקרוב, אבל אם כן - הוא יהיה שם, ואתם תדעו בדיוק מה לעשות.

מדוע יש חשיבות עליונה להחייאה מהירה באמצעות דפיברילטור בבניין?
כיום נפטרים כ-94% מהאנשים שקיבלו דום לב בבית !!!
החייאה יעילה שמשלבת גם הפעלת דפיברילטור תוך 3-4 דקות מרגע דום הלב , עוד לפני הגעת אמבולנס – מעלה את סיכויי ההישרדות (לרוב ללא נזק מוחי) – לכ-60% – פי 10!!!
בכל דקה שחולפת מרגע דום הלב יורד הסיכוי להישרדות בכ-10% !
אמבולנס של מד"א מגיע בממוצע בתוך 8-10 דקות, וזה כבר מאוחר מידי עבור הלוקה בדום לב….
במצב של דום לב גם מוקדי חרום ציבוריים ופרטיים אחרים, פעמים רבות אינם יכולים לעמוד ברוב המקרים בסיוע הנדרש בתוך 3-4 דקות

המיזם החברתי המוביל בהצלת חיים מדום לב
אתר "לבבי" הינו מיזם חברתי המתמחה בהצלת חיים באירוע דום לב בבית – אירוע המחייב גישה שונה מזו שבאירוע מחוץ לבית.

אתר "לבבי" הינו אתר עצמאי שחקר לעומק את הנושא בסיוע מומחים, וגיבש המלצה מיטבית המתאימה לוועדי בתים משותפים ולדיירים.