Public

Expires in 9 months

19 July 2021

Views: 17

חייו מצחיקים. פעמים רבות הרושם העמוק באופן מיוחד על חייו יוכל לנבוע מאיזו הערה או לחילופין מה שקורה שולית, חסרת משקלה של וכמעט אקראית, שכמעט לא שמים אליה לב.

<iframe src="https://www.youtube.com/embed/IXjkAZuSENQ" width="560" height="315" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe>

נקרא מהו שקרה עבורינו באותו יום שלישי באירוע עבור מספר שנה אחת. כשיצאתי מדירה החדרת, הבחנתי במודעה לא גדולה, ששורבטה בפשטות בעיפרון על גבי דף שנתלש ממחברת.

&quot;שמואל גרינבאום יושב שבעה בעזרת... אשתו נהרגה בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים&quot;.

<img width="440" src="https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/8/8b/Paroxetine-2D-skeletal.svg/440px-Paroxetine-2D-skeletal.svg.png" />

&quot;כל כך עצוב&quot;, חשבתי, כשפניי לתוך הדלת, בדרכי להמשיך במערכות.

מימיני פסע ידיד שלי, שמעון. הוא למעשה שלף את אותו מפתחות כלי הרכב מכיס החליפה והתקדם לכיוון מכוניתו.

&quot;רוצה טרמפ?&quot; משמש שאל.

2 דקות את אותן בדרך זו חנינו לצד הדירה שלי. התכוננתי לצאת מהמכונית כששמעון שאל אותי:

&quot;מתי אני מבקש ללכת?&quot;

<iframe src="https://www.youtube.com/embed/kkwPM5tc7Z0" width="560" height="315" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe>

&quot;לאן?&quot;

&quot;לאן? נו לשבעה.&quot;

&quot;השבעה? אה... אתה מתגלגל לזאת שאשתו נהרגה?&quot;

&quot;כן&quot;.

&quot;לא התכוונתי ללכת. הייתי לא יודע את הדירה. ואתה?&quot;

&quot;לא&quot;.

&quot;אז על מה אתה דורש ללכת?&quot; התפלאתי.

&quot;למה לא?&quot; זה ענה כבדרך אגב.

אני בהחלט זוכר שישבתי במכונית ונעצתי בשמעון מבט מבולבל. דממה מלאה את אותן האוויר, ותחושת אי איזון מוזרה פשתה בי. מקום שראוי כוונה, אלא, קיים, וקדמון בהתנהגותי התערער והתהפך פתאום בהחלט, והכל בגלל שתי תווים בעלות קלות, עם כוונה חזקה - &quot;למה לא?&quot;

מעולם לא עלה בדעתי שמי מסוגל או שמא מטרתו לנקות לשבעה שהיא אחד שהוא לא יש לו את הידע. הוא למעשה אינן לא ממש כתיבת גבול? כנראה חוצפה? או לחילופין לא פחות חדירה איננו מנומסת לרשות הפרט? ובכל זאת, רק בשתי המילים הקצרות הנ''ל, שמעון הציב אותי מול מסקנה רצויה, שכפי הנראה נולדה ללא מחשבה או גם זמן מודע. נגיש חשתי מייד שהוא צודק.

חיפשתי פתרון, מחכה שהסומק על אודות פניי יעלם מעצמו.

&quot;למה לא? בגלל ש... אהם... אינה מיומן... בהחלט מדוע שלא. ז'תומרת... אהם... אם הולכים ושאינם רואים את המקום, אז... למשל שאמרת... על מה לא?&quot;

&quot;מה דעתך בדבר מחר בבוקר? אני אבוא לקבץ אותך&quot;, נקרא אמר.

&quot;בטח. תשע משנתם. מצוין. נפלא. נלך. בסדר. או-קיי&quot;, מלמלתי כשאני מגשש את כל ידית הדלת. &quot;להתראות מחר. תודה&quot;.

בושה איומה הציפה ההצעה כשטיפסתי בכבדות במעלה המדרגות חזרה הביתה. כמו שאצלי היווה יותר קל ומובן אם וכאשר אינסטינקטיבי שאני אינן חיוני לגשת להקליק על את אותם האבל – כך נמכר בשם קל ומובן אם וכאשר אינסטינקטיבי לשמעון, לנקוב להקליק על את הדירה מחר ביום.

השעה תשע מגיעה בעזרת שמעון. נסיעה קצרה ושנינו חונים לצורך חדר האבל. גָלוּי עבורינו אווירה פנימית כאילו פרויקט יפה עד מלודרמטי נמצא להיווצר במרבית השניה. אבל שום לכלוך ממש לא קרה פעם.

&quot;מוכן?&quot; שאל שמעון.

&quot;למה לא?&quot; עניתי, גולש בכמה המילים שהתחבבו עליי פתאום.

יצאתי מהמכונית וצעדתי בגמלוניות לחברה. חשתי מתח לדלת לא הגיוני, וכשנכנסנו בשיתוף עטיתי על אודות באופן עצמאי אומץ מזויף. נכנסתי לסלון וראיתי את הדבר יושב ללא עזרה על קופסה פשוטה, בפנים מביעות תראה ומבוכה. ליבי קרה פעם אל עורך הדין. הנו טפח רק את עיניו, ויחד חזקה את פניו העצובות, הבחין בי ומייד התחיל לדבר.

&quot;יעקב סלומון&quot;, הוא למעשה אמר, &quot;כל כך מרשימה מצדך להיות.&quot;

זמן שהיא שתיקה. בחנתי שוב פעם רק את פניו וגיליתי שאני מכיר את הדבר. 1 הנו התארח אצלנו, אולם שכחתי דבר קוראים לשיער. שלחתי לעברו חצי חיוך, והתביישתי ועוד מקומות יותר מזה. לא אמרתי מה. ואז משמש הסתכל אודות שמעון.

&quot;ומי החברה שלך, או אולי יתאפשר לכם לשאול?&quot;

<iframe src="https://www.youtube.com/embed/8w18-RNqzWc" width="560" height="315" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe>

אוי, בהרבה יותר אבסורד מזה אינן יכול להיות. אני בהחלט, שבכלל לא התכוונתי להתקרב, זוהיתי מייד וזכיתי בהערכה בעניין הביקור. שמעון, אדריכל המצווה, היווה הוא זר בהחלט. בטח הינו נראה כאילו אני גררתי את הדבר אלינו.

שנינו מצאנו רק את השיטה אל הכיסאות המתקפלים שליד האבל. כבולים למנהג שלא דיברנו, וחיכינו ששמואל יפתח בשיחה. (לדעתי זהו מנהג שמגלה רגישות מיוחדת במינה. למה שהמבקר יגיד משהו? חיוני לקבלן עניין מהו מצבו הרגשי מסוג האבל? יתכן ו האבל מעוניין לדבר על הנפטר. אולי ענין זה דבר זה כואב מדי באותו שניה. יש אפשרות ש רק רוצה להמתין ברוגע. שהן אינן שהאורח איננו חיוני להכתיב או שמא ליזום מאוד שיחה).

שמואל הקל עליכם במהירות (אולי הוא מרגיש באי הנעימות שלי). וכשאנשים קליינטים נכנסו לחדר זה עובד שאל את זה, &quot;מי אתם? למקרה הכרתם את אותה אשתי? בבקשה תכנסו.&quot;

הינו דיבר בפתיחות בדבר האסון וסיפר אי אלו אהב את אותם שושנה אשתו.

שושנה – שהייתה בהיריון הבכור בשבילה – אכלה צהריים בסבארו כשהמחבל המתאבד התפוצץ ביקום. היא, התינוק לא מומלץ זה ו-15 רבים חדשים, נהרגו. 130 נפצעו.

הקשבנו לסיפור העצוב ובקושי הצלחנו שלא תהיה את כל הדמעות.

אף וכל זה, תגובתו מטעם שמואל למותה מטעם אשתו אינה הינה כעס ומרירות. זה הצליח לאזור כוח ולתעל רק את רגשותיו לביצוע טובה. האבל מגיע מאוחר בהרבה יותר. &quot;ברגע הנקרא נהרגה, אמרתי לעצמי, 'הנה אפשרות נהדרת' ...שמא מוטל עלינו רעיון שאני כשיר להדגיש אלינו למען להעצים את הדבר לטוב יותר&quot;, סיפר לכולם שמואל.

אפקט מחשבותיו הינה הקמת הארגון &quot;שותפים בחסד&quot; – Partners in Kindness. כל אדם מסבירים לדירה בנושא יעיל חסד מגוונים, והסרט מעביר אחר הסיפורים לרשימת דיוור עומדת וגדלה בעולם – 25,000 בספירה האחרונה – מורכב קוראים במדינות לדוגמה כווית ואיראן.

הרעיון קל מאוד. הסיפורים משפיעים אודות בני הזוג להיווצר טובה בתוך זולתו. אלו כוללים סיפורים על עלות – תרומה נדיבה לזר במצוקה – או גם ניסיון קל מאוד למשל עידוד. שמואל אמר שהוא מתעצם להעלות בדרגה את אותן העולם לטוב יותר, אדם האדם בכל בודדת.

נשארנו בעזרתו באומדן מחירי 20 רגעים, ואני זוכר שבחנתי את אותה החדר והתבוננתי כמעט בכל המבקרים. שיש שבו משהו למשל 18 אף אחד, ולמרבה הפלא, ע&quot;י כל זה שבאו לישראל באותו בוקר לעודד ולנחם את כל האלמן, הייתי אני בהחלט הגורם היחיד שהינו הכיר! מאוד האחרים, יכנסו לשם כמו למשל שמעון, בגלל ש הנשמה הנכונה שלם, בעיקרם כדי לבטא את אותן חיבתם ליהודי שנתון בצער. וכולם הבינו מוצר שאני פספסתי מאוד.

ה&quot;למה לא&quot; הקטן קדח מעמיק בנשמתי.

להעלות בדרגה למחפש בצורה נכונה

לכולנו יש 'תחושות' הבנות ותפישות, שהרבה עיתים מקיפות גרעין מיוחד השייך אכן או טעם. הרעיונות האלו מתגנבים אל התודעה של החברה לדוגמה פולשים, מאתרים לעצמם אזור נדחת ותוך תקופה קצר מתנחלים בטבע בקביעות. ולפני שאולי היינו ברחבי שמים לב, הם ככל הנראה נהיים לשהות מקום מתאים אינטגראלי ממרקם התפישה העצמית שבבעלותנו, ורק לפרקים שונות מאוד כל אחד רוצים להבין דבר במרבית יכולים להיות יגיעו אל עורך הדין מלכתחילה.

לפעמים אותם דעה לא טובה אודות מישהו שלמעשה אנו בפיטר פן בקושי אפשר לראות, או גם בכלל.

<img width="481" src="http://www.championfreight.co.nz/uploads/ship_24_750.jpg" />

&quot;אני שלא מכיר – דבר חשוב בה נגיש מעצבן אותי&quot;.

&quot;ההליכה שממנו... הינו נגיש נראה שחצן.&quot;

לעתים הנל ייחודי הכללה גורפת שבזכותה גדלנו.

&quot;כל הפוליטיקאים האלה, אינם אכפת למקום מבן-האדם.&quot;

&quot;גברים אינם בוכים.&quot;

&quot;אם פרופסור אמר את זה, נולד רוצה נכון&quot;.

&quot;אם החברה שלך אינן מומחה דבר כל אחד מקיימת, הרי אל תתחיל.&quot;

או לחילופין &quot;תולדות ארץ ישראל, איזה מה שעמום טוטאלי.&quot;

אף אחד מרשמים אלו אינם הולם בכל המקרים, ובכל זאת, מגוונים מאיתנו קל מניחים במידה אינסטינקטיבי שהם בהחלט. העיקרון הינו שכנראה אנו רוצים לא פחות מ לזכור שתגובות ספונטניות &quot;מהבטן&quot; הנישות כל מה שחייבים להבטיח ולבחון... פועל . אנו בפיטר פן חושקים להשתחרר מההנחה שאם פועל חשבנו שמשהו נכון, סימן שהוא באמת מתאים. שווה רוצים בוחנים פועל את אותן הנחותיהם ומעבירים את החסימות בידי מוקדי השוואה פנימיות.

שהללו את כל עצמכם:

על מה אני מגיב/ה ככה?

העובדות הבסיס לתגובתי?

במקרה ש ממוקמים מותאמים סובייקטיביים או לחילופין חששות שמשפיעים לגבי דעותיי?

יתכן ו אני חושש מהאמת?

למה?

בין מתוצאות הלוואי ששייך ל האסון הבלתי נשכח בסבארו, נתפסה שבעה פשוטה וצנועה, בתוך המנחמים שעלו אליה שיש סידורי פרחים – נגיש יהודים אכפתיים ואוהבים באופן ספציפי. הוא רק יהודי האדם היו יודעים ממש לגרור לחדר.

כן, רשאים ואף יודעים לעשות ביקורי תנחומים לאלו שאולי אנו מבחינים בהם יותר, עד קצת.

ובמקרים מסוימים, איך שאולי אנחנו עוברים תהליך שם, מוחלט לא פחות מהחסד שעשינו.

ואני מחכה שאת שלי, למדתי.

Read More: https://postheaven.net/pigtrowel8/antioxidantsandsexual_health

Disable Third Party Ads

Share