Public

Expires in 7 months

20 August 2021

Views: 105

בתשעה בדצמבר, 1995, ג'אן דומיניק בובי, העורך הראשי השייך מגזין "Elle" לקה בשבץ ברור ושקע בתרדמת. בסיום עשרים יום שלם נקרא התעורר, יכולותיו המנטאליות היוו תקינות ממש, אולם משמש נקרא משותק כולו שיש להן תסמונת "האדם הכלוא בתוך גופו". בובי יהיה מסוגל היה אך להניע בעלות קלות אחר ראשו ועיניו, וכתב את מעצב השיער, "פעמון הצלילה והפרפר", תוך כדי מצמוץ העפעף השמאלי מהצלם.

בספרו, בובי מתאר את אותו היום לקראת השבץ, ואת החוויה להיות כלוא בתוך גופו עם סיומה של השבץ. הוא למעשה ערך את כל מעצב השיער בעזרת מספר טלפון שהיה מגיע מירב סמלים האלף-בית או שבובי מצמץ למען לבחור את אותו האות שמטרתה. לקח לנכס 200,000 מצמוצים לומר את כל המעצב לחלוטין, בממוצע דקות השייך שני דקות לכל מילה.

בובי כתב בהקדמה לספרו:

מבעד לווילון הבלוי בחדרי, חשמל בעל שם טוב מכריז בעניין סופו הנקרא החיים. עקביי כואבים, הראש שלי שוקל טון ומשהו, לדוגמא פקעת ענקית ובלתי נראית אוחז בגופי כאסיר. חדרי יכול לעלות לאט לאט מתוך האפלולית. אני מתעכב בכל תוצר סביבי: דמות יקיריי, ציורים מסוג ילדיי, פוסטרים, רוכב האופניים הקטן העשוי מפח, ששלח לכולם ידיד ביום שלפני מרוץ האופניים בפריז, ועמוד האינפוזיה התלוי בנוסף המיטה שאליה הייתי מרותק בששת החודשים האחרונים, כמו סרטן צעיר הדחוק בלב סלע...

החלטתי להפסיק לרחם על ביתית. חוץ מאשר עיני השמאלית, נלווה נתונים אינם משותקים, הזיכרון שלי והדמיון שלי... פעמון הצלילה שלי נעשה הרבה פחות מעיק, והמוח שלי מתעופף לדוגמה פרפר. אנו צריכים בכל הרבה מאוד צורך.

הייתי חושבת בדבר בובי, ממצמץ את אותם דרכו בתוך חיצוניים לעולם השיתוק מהם, ואני תוהה: העובדות נעשה בסיס שלו? באיזה אופן שיש להם הכוחות להיאבק בכדי כל מילה, בשטח לדהות ולהיעלם ב צערו הגדול? כיצד הוא למעשה מצא את כל הדרך לעיין את כל מהם שעדיין נותר לנכס, בתחום את אותה דבר שהינו איבד?

הוא למעשה נפטר קצת עם תום שספרו קרה מכיוון, נוני הותיר בידינו את אותו התשורה שהיא הכרת התודה שממנו. הוא למעשה נקרא כלוא בתוך גופו, נוני זה השתמש במוחו כדי לצאת לחופשי. לפעמים אנו בפיטר פן יערכו ממש את אותו ההיפך, אם כל אחד כולאים את כל עצמנו אל המוח שיש לנו ונותרים מנותקים מהסובב את הצרכנים.

לא כדאי עכשיו פקטור

בשנה שעברה התארחנו בביתכם מלון הממוקם לתחום מכתש רמון. עמדתי לגבי קצה המכתש בזמן השקיעה, מביטה כיצד האור קבוע רק את הסלעים האדומים בזוהר שמימי. חשבתי שהמראה קבוע בוודאי לתןאר אמא אדמה בזמן הבריאה; אך ורק הבורא מחכה מול החלל שבה ייווצר המכתש. קו האופק התמוסס בעזרת לא מטופח והיה אם החשיכה מתבצעת לרדת.

ואז מישהי, במרחק השייך 5 צעדים ממני, אמרה בקול רם אל תוך הפלאפון לרכבת התחתית, "אין קיים מה לעשות! אני בהחלט יוצאת מדעתי מרוב שעמום".

באיזה אופן כל אדם מסוגלים להשתחרר מתסמונת ה"אין עכשיו הדבר לראות"? להלן עשר נתיבים שיעזרו לכם להסביר את השער אל הכרת התודה:

"יש עבורנו את אותם איך שאני צריך". בשאר אזורי בוקר אנו בפיטר פן מברכים את אותן ה' "שעשה לי מהמחיר הריאלי צרכי" – תודה בעניין שנתת לנו את אותם כל מה שאני כדאי. אולם מגוון מעמנו בהחלט מעוניינים באירגון לזה? במועדים שבהם הייתי חושבת על אודות המילים הנ"ל והיה אם עמוק, אני בהחלט המומה מהאמת ששייכות להן. הקב"ה ספק לכם את אותו הדבר שאני עלולה, כשכל מקום שראוי מחיי יפה, בשביל לתת סיוע עבורינו לצמוח להביא ולמלא את אותן היעד שלי ברחבי העולם זה. יכול להיות שאני רוצה מאה נתונים אנשים רבים. אולם הדברים האלו אלו אך משאלות, שלא דרישות. אתר תמלול תהפכו את אותם המשאלות של העסק שלכם לצרכים.

"אני מעריץ אותך". ה"אותך" שבמשפט הנ"ל הוא בן הזוג, עמית בפעילות, מכר אם למעשה מוכר באתר האייפון לבס המכולת. הנו ישמש חמוד או תאמרו את המשפט דבר זה בקול ארוך, אולם למעשה אם אך ורק תגידו את הפעילות למענכם, בדיוק שתחזקו את הכרת התודה שלך, אך לסיכום אפילו תשפרו באופן זה רק את רשתות היחסים של העסק שלכם. כאשר אנחנו ערים לערכם השייך חברינו ובני משפחתנו, אתם לבסוף מתייחסים אל עורך הדין מגוונת יותר מזה ומעריכים זו במידה גובר והולך, במעין תנועת ספיראלית.

"אני מאמין". לא קל ביותר להיות באופן אסיר תודה באירופה כאוטי וחסר טעם. אנחנו נדרשים להאמין במשהו שנמצא חוץ לנו. לפרטים לאתר אחד צריכים להרגיש במה אנו בפיטר פן חושבים ואפילו לא לפחד לעמוד מאחורי אמונות הללו. למקרה אנו מתרכזים בערכים שברשותנו ובמה שאולי אנו ביטחון אשר הוא טבעי לכולם, כל אחד יכולים להבין לא רק הכרת תודה על אודות חייו, כי אם להאמין בפוטנציאל להגשמת תקוות המחר.

מחיר תמלול זה מהו שאני אוהב". פעם קיבלתי רק את המטלה האמורה, בלימודי שהיא פסיכולוגיה חיובית באוניברסיטה: רשמו את אותן איך שאנחנו אוהבים מאוד בחיינו. הפתיע אותך בערך כמה קשה מאוד נעשה עבור המעוניינים להתחיל בביצוע המטלה זוהי, אך ברגע שהתחלתי, נהיה עבורנו קשה להפסיק. הארומה המתקיימות מטעם כוס קפה. האופן במדינה מבריקה המדרכה באורו המרכזי המתקיימות מטעם הבוקר. צחוק מסוג ילד. זרי פרחים. ספרים. ריצה. נרות שבת. שיחות נפש עמוקות. סגנון השמיים עם סיומה של הגשם... באופן מעשי או לחילופין תדרשו תמיד דבר מי בכל זמן, הוא למעשה יגביר בהדרגה רק את תחושת הכרת התודה בלבכם, שיטה מתן דגש לכל מה אנו נוהגים בחיינו.

"אני רוצה לדעת". היוו סקרנים על האתר בטבע שסביבכם. תמלול תמונות כל מה עבודה החלקים. בדקו על מה. הביעו בעיה באנשים נלווים ונסו לדעת בוודאות הדבר הם מבחינים בהם את אותם הטבע. הוא עוזר לך להמצא קשובים בהרבה לסביבתכם ולזהות את כל התענוגות שבחיים.

לפרקים אני בהחלט קוראת שוב את אותן הפסקה המקדימה שבספר "פעמון הצלילה והפרפר". אני בהחלט חושבת בנושא הפעמים במערכות, אשר בהן חשבתי שלא קיים איך לעיין, אין נחיצות, לא כדאי כל מה שמורכב אני יכולה להימצא אסירת תודה. ואני ממצמצת בעיניי ונזכרת. הכרת התודה הזו בעצמה מתנה שמוגשת לעסק בכלל ימים ויום. היכולת לצפות במדינה תלויה לרוב בנו. היכולת לקבל כעת בו תלויה בנו. פתחו את אותו המנעולים שהיא מוחכם. מוטל עלינו כל המון צורך.

My Website: https://blip.fm/cirrusiran12

Disable Third Party Ads

Share