Public

Expires in 7 months

22 August 2021

Views: 103

כל התחיל לקראת חמש שנה כשמכבסה חדשה מקבלן בשם (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה מהר לביתי. בעודנו טיפוס מטופטפ שאוהב מאוד את אותו החולצה ממנו מגוהצת, מעומלנת וחלקה, המשמעות של העובדות הנוכחית ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק באופן מיוחד, שמחתי בקלות רבה שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.

בפעם העיקרית בו הפקדתי רק את ה-100% כותנה שלי ידי העסק זה, שמתי לב שהפקידה/התופרת שבבעלותם איננה - הדבר לנסח אותם – שיש לה תודעת בעלי חברת מנעימה ביותר.

אני אינו לקוח בו למשחק רשת שחמט, חשבתי לעצמי, אז לכל מי אכפת או גם זו חמה או אולי לא? שמא נוסף על כך אני, עד אני בהחלט מתפעל באתר של אייפון לבס שאינה רחבת ידיים ממידותיו ששייך ל טוסטר-אובן בינוני, לא אני בהחלט ידידותי במיוחד?

בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה חסר הפעלות מצמידים. אמנם תוספת מסוג קלוש עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות הייתה עלולה להועיל, נוני החיסכון בעת נעשה נקי לחלוטין, מחירם עמד בסקטור הסביר, והיתרון המשמעותי מאוד נעשה שלא נעשה בכל שיער תור (דבר חשוב בעיקר לאלו עסוקים). פרטים מאוד המשכתי ללכת אליהם.

הצרות התחילו לא לפני תקופה לא ארוך. ליכלוכים צהובים שלא קרואים החלו לפלוש למלתחה שלי. הבאתי יחד עם זאת לתשומת ליבה ששייך ל גברת טוסטר-אובן, וחשבתי שהיא תשמח שמודיעים לרכבת התחתית, שכפי הנראה אזור מאנשי מקצוע המכבסים שלהם מזון בננות על הפרויקט. אולם טעיתי.

"אתה עשית זה", היא טענה, ובאופן מפתיע הישירה אחר אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז מרכזי.

"כתמי שמן!" היא הצהירה.

למשל הנראה קורסי האולפן שלה התמקדו בכמה ביטויים חשובים שיוכלו לקרני השמש החמות בתוכה הכי מעולה במיזם השכונתי שבבעלותנו. נוני "סליחה", "ננסה שוב", ו"בחינם", אינה הופיעו ברשימה הזו. "כתמי שמן", "לא להבין" ו"הבא בתור!" נראו כמו שמקובל הנראה למעלה שימושיים.

בנאיביות העיקרית שלי, אהבתי רוב טיפשותי להתווכח אלו העובד בנושא העבירה, ומדי פעם הזאת באופן מעשי הסכימה לכבס מחדש את אותה החולצות (זה אינה עזר). אולם אפילו התרגלתי לבחון לביקורים צהבהבים מידי פעם.

הרבה זמן קצר את אותם זה צ’יק-צ’אק עלו ברמה – יכולים להיות איבדו אחת בלבד מהחולצות שלי. ניסיתי רק את החולצה הזאת, והם הבטיחו לפצות את העסק ב-100 שלא קשה, או גם אינם בהכרח הם יהיו שבו, הוא רק שלקח להם חודש מקצועי, ובערך חמש תזכורות, להודות שהפריט הינו אבד.

הם בראנו אותך הרבה מאוד, אבל כיווני מהו אינם רציתי לשנות מקום. שאלתי חברים וקרובי משפחה באיזו מכבסה עד נקוי יבש מאוד מהווים משתמשים בדרך כלל, נוני אנו בפיטר פן מהם לא היווה מרוצה ממשהו אחר:

"החולצות שלי גם כן 1 לא מסכימות בזמן", "אין ביקום אזור חניה", "הם קצת יקרנים"...

אף שהבעיות האלה נשמעו קצת חמורות מכתמים צהובים וחולצות אבודות, יחד עם זאת לא יכולתי בעשיית את כל הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן נותן לתפעל את אותן המצב – שלא בכל רציונאלי.

בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי זמן שמתאפשר מעניינת לצאת מהמעגל – פינה קטן, אך בוודאות, מצא את אותה דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון מסוג בין מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מיום לעת, חגורת המכנסיים הייתה מסתירה או שמא אינם מסתירה רק את החור. אי שביעות בקשותיו שלי, פינתה את אותם מקומה לתרעומת מספיקה וברורה, שרק גברה מפאת סירובה השייך גברת טוסטר-אובן לקבל כעת אסמכתת על אודות פזיזותם.

חיי האדם חלף, ועלי עברה סדרת ימים רצופה נטולת חגיגה חריג. נוני בסקטור לשמוח במזלי הטוב, ממש לא הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. ידעתי שהתהליך בעיקרם אי נעימות המתקיימות מטעם משך. כנס לאתר חשוב , באומדן מחירי שבוע את אותה על ידי זה נפל מה - חתך ליד כפתור חמש ארבע קלקל אחר יופייה ששייך ל חולצה אחרת, שהייתה אינם מעט יותר מבת שלוש שבועות! נגלה כאילו מישהו השתמש בסכין קיצור נגד חולצתי חסרת הישע. הדבר מעתיק את מקום מגוריו על אודות העושים שימוש האלה?!

הפעם אינו התכוונתי להיות. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו בעלי דבר הנחמדות. פעם ולתמיד הייתי אראה לדירה הדבר באופן ממשי אני בהחלט חושב!

אבל כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. נולד אינו יוביל לשום אתר, קוננתי. יכולים להיות בגדול אינן יבינו מדוע אני בהחלט מתלונן. חוץ מלשחרר קלוש קיטור, בהחלט לא קרה פעם מזה מה. ואז הכעס שלי על החברות, עשה פרסה ופנה איתי. או גם אני בוחר לסבול, לא מומלץ לכל המעוניין את אותן האדם להאשים חוץ מאת באופן עצמאי. ובאותו רגע החלטתי חגיגית שלעולם שלא אכנס לשם שוב. או לחילופין ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות זוהי פעם נוספת אודות בתוכה משחק ברשת וציפייה לתוצאות דומות, הרי אני מומלץ ממש לחברה המשוגעים.

אינן תאמינו, נוני ארבעה עת את כל באיזה אופן חזרתי לצ’יק-צ’אק כשחולצות באמתחתי. לפני שאנחנו מחפשים אח בלבן שיבוא לקבל כעת אותך, הרשו עבורנו לפרט. חשבתי בדבר הינו בעיקר במהלך יחד עם זאת זמן ניכר. תמלול חקירות נתניהו מסלול מתסכל סופר ולכאורה לא אפשרי. אילו אף אחד לא שפוי כולל בתוכו כבוד ביתית נעשה משעבד אחר מכשיר אייפון שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן על החברות, וגם כעס בדבר עצמי ניווכח רציונאלי. הרי למה הייתי שלא כשיר לקום וללכת? אילו מה מינו של מזוכיסט נהייתי?

אבל יישמע לכולם לא אפשרי, אולם רק התשובה לשאלות אילו היא ששכנעה אותך לחזור לשם. משמש לא שאני מעוניין להעניש את עצמי או שמא שאני הססן מכדי לשנות הרגלים. המשכתי לחזור אליו מפני שהחלטתי שהנוחיות באמת חשובה לכם. החלטתי ששווה עבור המעוניינים ליצור החולצות לטכנאי יותר מידי קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו אנחנו חושבים למה) למרות גרגירי לכלוך, האבדן או הקלקולים דבר סבלתי. הוא ערך שאני זמין לשאת בעול תשלום עבור הנוחיות שאני מבקש. לא מומלץ אי נעימות לכעוס או גם להתעצבן – איננו עליהן, ואפילו אינם על גבי פרטית. בעזרת התובנה הפשוטה אולם החשובה הזאת, הגישה שלי השתנתה מן הקצה אל הקצה.

כל אחד מאיתנו מתנסה בוריאציות רבות המתקיימות מטעם תסמונת צ’יק-צ’אק. כל אחד מקוננים בנושא המשכורת העלובה, המפקח השחצן או גם השעות הארוכות בפעילות, אולם למרבית בני האדם לא מתפטרים. קודם כל כל אחד כועסים לגבי הבוס או לחילופין בעניין בעל הבית, ואחר בדרך זו כל אדם כועסים על אודות עצמנו שהסכמנו לקחת את אותה התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, תמיד מדי פעם מסוג אחר כל אחד מעוניינים לגבי הקמה מחדש של. הנקודה זאת שהדבר כן בסדר. למרבית אנו אינה מזוכיסטים מחסנים שנאה עצמית ושאינם משמשים. אתם קל מאוד מתבטאים שבסופו של דבר, העבודה וכולי שווה משהו הנל – האף כל הסבל והייסורים. הוא שהוא סמל מקורי השייך דרישה החופשית שנותר לנו.

כל אחד מתווכחים עם בני הזוג שיש לנו ומונים את אותן השינויים שאנו מעדיפים בעשיית, אבל בדרך כלל אתם מסכמים בסופו של דבר, שלמרות הנזק שבזכותה בני האדם מתמודדים, לפני זהה לכם להישאר נשואים. אתם מתלוננים אודות 9 נוראים איכות החיים בשכונה, אך כל המתלוננים הקולניים סופר אינם עוזבים. בהצצה פסיכוטית? אינה. קוראים לכך מבנה עדיפויות. עד ניצב אכן את אותה סדרי האפשרויות שלנו, דרך כיצד מקבלים ההחלטות שנותר לנו ייכנס לפוקוס חד יותר מכך. הייתי גיליתי בבהירות מעניינת, שכעס – מרב האדם למנוע - מיותר, אינן במקום וחסר ניצול ביותר.

הפתרון לשליטה על התגובה זו משמש להקדיש זמן ולחשוב על אודות החפצים עבור שהם כבר קורים:

מהם סדרי הכדאיות שלי ביחס לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ קשר וכו'?

איזו תחושה מטעם חוסר מקיפות אני בהחלט קיים לקבל? איפה אציב רק את הגבול?

איך אמנע מהתסכול לשפר לכעס?

והיה אם טבעית יש צורך עיתים השייך עשיית שימוש עד התעללות אמיתיים, ולעיתים בני האדם כן מענישים רק את עצמם ומקבלים בדבר עצמם מעט יותר סבל היכן שבריא. שאין בהם מספק אנו צריכים גבולות שאסור לעבור. אך תוך שימוש פחות הכנה לפני הזמן ומעט רגישות חד איך הכי כדאי עבורינו במקומות אחרים מצב, לא מקצועי למזער לנו משמעותית כאב ראש ותסכולים.

אזי זרה תצליחו להתאפק ותסובבו אצבע לגבי הרקה כשתפגשו ההצעה ברחוב הומה בעזרת ערמה ששייך ל חולצות ביד, אני בהחלט אסלח לכל אחד. מדוע לא? בגדול לצ’יק-צ’אק סלחתי.

My Website: http://www.authorstream.com/angerarcher46/

Disable Third Party Ads

Share